ירידה בשמיעה היא ליקוי אשר משבש את שגרת חיינו.
ישנן בעיות אשר ניתן לפתור אולם ישנם דברים מולדים אשר אין להם פתרון.
מה זה אומר מבחינה טכנית?
ישנה הגדרה סובייקטיבית המגדירה את רמת השמיעה הנורמטיבית כאשר כל חריגה ממנה
כלפי מטה מצביעה על ליקוי שמיעה. מכיוון שלבעיה זו ישנן השלכות התפתחותיות מרחיקות לכת
בעיקר אצל ילדים, כל חריגה מהנורמה מצריכה אבחון וטיפול מיידי.
ההגדרה המדעית לשמיעה נורמטיבית מתייחסת לאדם השומע קולות בטווח של 0-15 דציבל.
ירידה בשמיעה מוגדרת כגבולית אם היא בטווח של בין 16-25 דציבל,
וכקלה אם היא בטווח של בין 26-40 דציבל.
ליקויים חמורים יותר בשמיעה מוגדרים כירידה בינונית, וירידה חמורה.
דרגת האבחון הבאה מוגדרת כחירשות והיא נמצאת בטווח של בין 71-90 דציבל.
ממה נגרמת בעיה זו?
כמו כל דבר הקשור בגופנו, ניתן לעשות קודם כל הכללה גסה ולהגיד שהסיבות להפרעות
שמיעה קשורות בראש ובראשונה לתכונות מולדות (גנטיקה) ותכונות נרכשות. אי אפשר
לברוח מהגנטיקה ומי שבמשפחתו קיימת בעיה של ירידה בשמיעה, הסבירות
לכך שתופעה זו תחזור על עצמה בדרגות שונות של חומרה היא ראלית ביותר.
פרט לחלוקה הבסיסית של הסיבות לליקוי, ישנה חלוקה המדברת גם על סוגי הליקוי:
- ירידת שמיעה הולכתית – נגרמת בעיקר עקב בעיה באוזן החיצונית או התיכונה.
דלקות אוזניים ומים באוזניים שייכות לקטגוריה זו.
ליקוי זה ניתן לטיפול בין היתר ע"י שימוש במכשיר האיירפופר, אנטיביוטיקה,
רפואה משלימה וניתוחי כפתורים. - ירידת שמיעה עצבית – נגרמת בעיקר עקב בעיה באוזן הפנימית או בעצב השמיעה.
לקות זו ברובה הגדול היא בלתי הפיכה ולא ניתנת לטיפול.
חשיבותו של האבחון המוקדם
רכישת שפה ודיבור אצל ילדים ותינוקות נעשית בעזרת שמיעה תקינה, כאשר במקרה של
הפרעות שמיעה קיימת אפשרות ראלית לעיכוב בהתפתחות העלולה לגרום במקרים רבים גם לבעיות של
השתלבות חברתיות. אי לכך, אבחון מוקדם של בעיות שמיעה אצל ילדים ותינוקות הוא דבר קריטי
ביותר העלול להשפיע בלי להגזים על כל אורח חייו של אותו אדם.
חשוב לזכור שבמקרה של הצטברות נוזלים באוזניים ללא דלקות,
לא נגרם שום כאב ולכן בלתי ניתן לקבל אינדיקציה על כך שישנן בעיות שמיעה.
אי לכך חשוב מאוד לשים לב להתנהגותו של הילד ולראות האם נדלקות מנורות אזהרה.
סימנים העלולים להצביע על ירידה בשמיעה הם אפאטיות של תינוקות לרעשים הבוקעים מסביבתם הקרובה, איחור בהתפתחות שפה ודיבור, ילד שצועק הרבה ומבקש כל הזמן להגביר את הטלוויזיה או בעיות חוזרות ונשנות של קשב וריכוז.
טיפול
עד היום במידה והליקוי בשמיעה היה הפיך, הטיפול הקונבנציונלי המקובל היה אנטיביוטי נקודתי, ואם הוא לא היה יעיל החלופה היחידה אשר הייתה קיימת היא ניתוח כפתורים. הבעיה בסוגי טיפול אלה היא שהם רדיקלים – בין אם טיפול אנטיביוטי בילדים ובין אם ניתוח כפתורים המבוצע בהרדמה מלאה והגבלות לחשיפה למים לאחר הניתוח.
ניתוח כפתורים הוא ניתוח פשוט יחסית, אך ישנם גם סיכונים והגבלות לאחר הניתוח שצריכים להילקח בחשבון:
- כפתורים יכולים להישאר בעור התוף כחצי שנה עד שנה בדרך כלל, לאחר מכן הם נפלטים מהאוזן ואם יש עדיין בעיה באוורור האוזן התיכונה כתוצאה מכך שתעלת השמע עדין צרה וחסומה, יש צורך בניתוח כפתורים נוסף.
- לעיתים כשהכפתור נפלט, הנקב בעור התוף לא מתאחה ונשאר נקב בעור התוף לצמיתות.
- לאחר ניתוח הכפתורים, יש צורך להשתמש באטמי אוזניים בכל מגע עם מים על מנת שלא יחדרו המים דרך הכפתור אל תוך האוזן התיכונה, דבר אשר יגרום לדלקת באוזן התיכונה.
המצאתו של האיירפופר גרמה למהפכה מפני שצורת השימוש בו היא פשוטה לחלוטין
ולא כרוכה בכל החדרת חומרים לא טבעיים לגוף, אלא אוויר נקי בלבד.
טיפול פשוט זה גם מייתר את הצורך בלקיחה חוזרת ונשנית של אנטיביוטיקה וגם מונעת אפשרות
של ניתוח עתידי.
מחקרים הראו כי שימוש באיירפופר הוכח כיעיל ב-85 אחוז מהאנשים אשר סבלו ירידה בשמיעה.
"מכשיר האיירפופר מאושר ע"י ה FDA לטיפול במקרים של לחץ שלילי באוזן התיכונה"