נוזלים באוזניים

("מכשיר האיירפופר מאושר ע"י ה FDA לטיפול במקרים של לחץ שלילי באוזן התיכונה")

מערכת השמיעה מתחילה בתעלת האוזן החיצונית ומסתיימת במרכז השמיעה במוח, שם נקלט, מפוענח ומובן הקול. מישהו שומע אותי…?

כשהחורף מגיע, מגיעות איתו שלל מחלות החורף, שחלק ניכר מהן שייך לתחום האף-אוזן-גרון.

מערכת השמיעה היא מערכת מורכבת, המתחילה בתעלת האוזן החיצונית ומסתיימת במרכז השמיעה במוח, שם נקלט, מפוענח ומובן הקול. בואו נלמד קצת על המערכת תוך התמקדות באחת הבעיות השכיחות בה - נוזלים באוזן התיכונה, כדי להבין כיצד להתמודד עם התופעה. תוכלו להיעזר בתרשים מבנה האוזן ובסרטון ההדרכה המצורפים.

אז כיצד אנו שומעים, כיצד מצטברים נוזלים באוזניים, מה מומלץ לעשות על מנת לשפר את המצב ואיך יכול האיירפופר לעזור ולמנוע ניתוח?

א. מבנה האוזן

האוזן מתחלקת לשלושה מדורים:

תעלת האוזן החיצונית (outer ear); חלל האוזן התיכונה (middle ear); מבני האוזן הפנימית (inner ear).
תעלת האוזן החיצונית היא תעלה הפתוחה כלפי חוץ וסגורה בצידה הפנימי עם קרום הנקרא "עור התוף". מעבר לעור התוף מצוי חלל האוזן התיכונה, וכל עוד עור התוף שלם, אין מעבר בין התעלה החיצונית לאוזן התיכונה.

בחלל האוזן התיכונה מצויות שלוש עצמות קטנטנות ("עצמות השמע") המחוברות זו לזו בשרשרת. החיצונית, הנקראת "פטיש", מחוברת בצידה האחד לעור התוף, ובצידה השני לעצם השנייה, הנקראת "סדן". הסדן מחובר בצידו האחד, כאמור, לפטיש, ובצידו השני אל העצם השלישית, הנקראת "ארכובה".

צידה השני של הארכובה נמצא בתוך פתח באוזן הפנימית הקרוי "חלון סגלגל". סביב שלוש עצמות השמע באוזן בריאה מצוי אוויר, אשר מגיע לאוזן התיכונה דרך תעלה המחברת אותה אל הלוע ונקראת "תעלת אוסטכיוס" או "חצוצרת השמע". תעלה זו מקשרת את חלל האוזן התיכונה לאף ולגרון ומטרתה לשמור על לחץ אוויר נורמלי בחלל האוזן התיכונה.

תעלת האוסטכיוס סגורה בדרך כלל, אך היא נפתחת לזמן קצר בעת בליעה או קינוח האף. התעלה נפתחת גם כאשר מתרחשים שינויים מהירים בלחץ האטמוספרי החיצוני, כמו נסיעה במעלית, נסיעה במעלה או במורד גבעה תלולה ובטיסה – בשלבי ההמראה והנחיתה.

נפיחות של חלל האף יכולה בקלות לחסום את תעלת האוסטכיוס ולמנוע את תפקודה כווסת לחץ אוויר. במקרה כזה, ריריות שנמצאות באוזן התיכונה סופגות את האוויר הכלוא ונוצר וואקום – תת-לחץ. הבדל הלחצים בין הוואקום שבאוזן התיכונה לאוויר שמחוץ לאוזן גורם לעור התוף לסגת פנימה. מערכת האוזן התיכונה מקשיחה מעט, מצב הגורם לירידה קלה בשמיעה.

לחץ האוויר השלילי מבשר בדרך כלל על דלקת באוזן התיכונה. כאשר חלל האוזן התיכונה מתמלא בנוזל, מוביל הדבר לירידת שמיעה הולכתית גדולה יותר. תפקוד לקוי של תעלת האוסטכיוס שכיח בקרב ילדים הרבה יותר מאשר אצל מבוגרים.

האוזן הפנימית בנויה בתוך עצם הגולגולת. היא מורכבת משני אזורים: אזור אחד נקרא "מבוך", והוא אחראי על שיווי המשקל. האזור האחר נקרא "שבלול" או ממברנה, והוא אזור השמיעה באוזן. אל צידו האחד מחוברת עצם השמע השלישית, הארכובה, ומצידו האחר יוצא עצב השמיעה, אשר מגיע בסופו של דבר אל מרכז השמיעה במוח.

ב. מנגנון השמיעה

גל הקול עובר דרך תעלת האוזן החיצונית, פוגע בעור התוף ומרעיד אותה. היות שהפטיש מחובר לעור התוף, הרעידות מועברות אליו, וממנו לסדן, והלאה לארכובה. בלי להיכנס להסברים מעמיקים בפיזיקה, נאמר רק שמערכת האוזן התיכונה היא מערכת הגברה של הקול. כלומר עוצמת הקול המגיעה מהתעלה החיצונית מוגברת באוזן התיכונה, ולכן העוצמה המגיעה לאוזן הפנימית גבוהה יותר מאשר זו שעברה באוזן החיצונית. עד לשלב זה, גלי הקול מועברים במערכת בצורה של רעידות מכאניות. רעידות הארכובה בתוך החלון הסגלגל מעבירות את גלי הקול אל תוך האוזן הפנימית, שם קיימת מערכת מתוחכמת מעין כמוה, אשר "מתרגמת" את הרעד לגלים חשמליים. הגלים החשמליים עוברים אז דרך עצב השמיעה עד למרכז השמיעה במוח, שם הקול נקלט ומפוענח.

ג. מנגנון הצטברות הנוזלים באוזן התיכונה

הצטברותם של נוזלים באוזניים עלולה לגרום לדלקות ולפגוע קשות בכושר השמיעה. מדוע זה קורה? התופעה השכיחה של נוזלים באוזניים (הקרויה לעיתים אף "מים באוזניים") נובעת מהמבנה האנטומי של האוזן. אין שום קשר בין נוזלים אלו לחדירת מים חיצונית אל תוך האוזן בבריכה, במקלחת או בים.

במקרים בהם התעלה המחברת בין האוזן התיכונה והלוע (תעלת אוסטכיוס) לא מתפקדת כראוי, מתהווה פגיעה באוורור וחסימה של חלל האוזן התיכונה. החסימה נגרמת בדרך כלל בשל הצרה של התעלה ו/או שקד שלישי (נסביר בהמשך), החוסם את התעלה ומונע את אוורורה. כתוצאה מהחסימה של חצוצרת השמע, אין אוורור ואיזון לחצים של האוזן התיכונה ונוצר וואקום הגורם לנוזלים לצאת מתוך הרקמות של חלל האוזן התיכונה ולמלא את חלל האוזן התיכונה. גלי הקול שנכנסים אל האוזן אינם יכולים עוד להזיז בקלות את עור התוף, כי מצדו הפנימי (האוזן התיכונה) הוא נע בתוך נוזל. לכן מתרחשת הירידה בשמיעה. עור התוף מפריד בין תעלת האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה, ולכן לא ניתן לשאוב את הנוזלים דרך האוזן החיצונית ללא ניקוב עור התוף.

הצטברותם של הנוזלים לאורך זמן מובילה בדרך כלל להתרבותם של חיידקים הגורמים לדלקות אוזניים באוזן התיכונה. בשלב הראשון, הצטברותם של הנוזלים אינה מתורגמת לכאב אלא לפגיעה בכושר השמיעה. היווצרותן של דלקות תוסיף גם כאב וסבל לירידה בשמיעה.

איך מטפלים בבעיה?

עד לאחרונה, הטיפול השכיח לנוזלים ודלקות באוזן התיכונה כלל בשלב הראשון טיפול אנטיביוטי, בהנחה שהבעיה היא חד פעמית. אולם אם הדלקות חזרו שוב ושוב והתפתחה בעיית שמיעה חמורה, ניקוז הנוזלים יכול היה להיפתר אך ורק בהתערבות כירורגית, על ידי ביצוע ניתוח כפתורים.

ד. המשמעות של הצטברות הנוזלים

הנוזלים לכשעצמם אינם מחייבים טיפול פרט למעקב, למעט במקרים בהם מתרחשת ירידה בשמיעה אשר גורמת להפרעות בתקשורת עם הילד בבית, בגן ובביה"ס. אצל ילדים קטנים, עלול להיווצר גם עיכוב בהתפתחות הדיבור, משום שהנוזלים גורמים לתחושת לחץ או אטימות באוזן. בחלק מהמקרים, הצטברות הנוזלים עלולה להוביל בסופו של דבר לקריעה של עור התוף. מטרת המעקב היא לוודא שלא מתפתחת בעייה, ולטפל בה מיידית אם היא קורית. לטיפול שתי מטרות: אוורור האוזן התיכונה ומניעת הצטברות מחודשת של נוזלים בה.

הנוזלים המצטברים באוזן התיכונה עלולים, כאמור, להפריע לתנועת עור התוף ו/או עצמות השמע, ובכך לגרום להפרעה במנגנון הגברת השמיעה של האוזן התיכונה. במצב זה תיגרם לילד ירידה בשמיעה. ירידה זו חולפת לאחר אוורור האוזן התיכונה וייבוש או ניקוז הנוזלים.

נוזלים באוזניים עלולים להזדהם ולגרום לדלקת האוזן תיכונה. במקרה של דלקת חד פעמית אין צורך בהתערבות, פרט לריפוי הדלקת. מצב של דלקות חוזרות יחייב טיפול בנוזלים הקיימים ואוורור האוזן התיכונה.

כפי שהסברנו, הימצאות הנוזלים ותת הלחץ באוזן התיכונה עלולה במקרים נדירים לגרום נזק לעור התוף ולעצמות השמע. בשלביו הראשונים, נזק זה הפיך. אם הילד נמצא במעקב מסודר, הנזק יאותר בזמן ויטופל כיאות. לכן חשוב כל כך המעקב אחר הנוזלים גם כאשר הילד אינו סובל מזיהומים חוזרים ושומע היטב.

מהו השקד השלישי ?

השקד השלישי, המכונה גם פוליפ או אדנואיד, ממוקם מאחורי האף בחלקו העליון של הלוע מעל לשקדים.  הוא חלק מרקמה לימפתית וממערכת החיסון. השקד השלישי לעיתים גדול מהרגיל, מצב שעלול לגרום לחסימה של נתיב האוויר ולקושי בנשימה דרך האף, וכן לחסימה חלקית של חצוצרת השמע, לחוסר אוורור של האוזן התיכונה. מצב זה גם הוא עלול לגרום להצטברות נוזלים באוזניים ולירידה בשמיעה. כאשר הוא מתרחש, הילד מסגל לעצמו נשימה דרך הפה, נוחר בשנתו ונשימתו מלווה במאמץ ולעיתים אף בהפסקות נשימה. סימפטום נפוץ נוסף הוא נזלת כרונית. הרופאים חלוקים בדעותיהם לגבי הטיפול בשקד שלישי. חלקם סבורים שיש צורך לנתח, ואילו אחרים סבורים אחרת, מכיוון שבחלק מהמקרים לאחר הניתוח השקד גדל שוב, לעיתים אף יותר מכפי שהיה לפני הניתוח. בכל מקרה, המצב מחייב מעקב אצל הרופא המטפל.

ה. הדרכים לטיפול באוורור האוזן התיכונה, ייבוש הנוזלים והחזרת השמיעה למצב התקין

טיפול באנטיביוטיקה

למעלה מ-50% מדלקות האוזניים נגרמות על ידי וירוסים, ועל כן טיפול אנטיביוטי אינו יעיל עבורן. אנטיביוטיקה מיותרת עלולה לגרום לעלייה בעמידות החיידקים, לתופעות לוואי ולתגובות אלרגיות. מסיבות אלו, רופאים נוטים להעדיף שלא לרשום אנטיביוטיקה מייד עם אבחון המחלה, אלא להמתין בין 24 ל-48 שעות. לפי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, ניתן להמתין אף זמן ממושך יותר, בין 48 ל-72 שעות, על מנת לבחון אם המחלה מחמירה או משתפרת, תוך הקפדה על מעקב יומיומי הולם. במקרים בהם המחלה נגרמת על ידי וירוסים, מצב הילד צפוי להשתפר לאחר תקופת ההמתנה ללא אנטיביוטיקה. במידה ולא יחול שיפור, ירשום הרופא טיפול אנטיביוטי. לתינוקות מתחת לגיל שישה חודשים או במקרים של ילדים חולים מאד, יינתן טיפול אנטיביוטי ללא המתנה.

ניתוח כפתורים

כאשר יש צורך לאוורר את האוזן התיכונה (בשל התעלה החסומה בנוזלים), מבצעים פעמים רבות ניתוח כפתורים. הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה, ובמהלכו מחדיר הרופא לתוך האוזן סכין על מנת לחורר את עור התוף. אל הנקב שנוצר מחדיר הרופא צינורית אוורור (המכונה "כפתור"), ודרכו מתבצע האוורור של האוזן התיכונה במקום דרך התעלה החסומה. 

ניתוח הכפתורים הוא ניתוח קצר, שאמנם תורם לניקוזם המלאכותי של הנוזלים ולאוורורה של האוזן התיכונה, אולם מעורבים בו גם סיכונים, כמו למשל היווצרות נקב בעור התוף שאינו מתאחה. לאחר החדרת הכפתורים יש להשתמש באטמי אוזניים כנגד כניסת מים (במקלחת, בבריכה, וכו'), וזה כמובן מכביד ולא נוח. 

הכפתור שהותקן בניתוח נפלט בדרך כלל מהאוזן כעבור חצי שנה עד שנה. אם קיימת עדיין בשלב זה בעייה באוורור האוזן, ייווצר שוב וואקום, הנוזלים ישובו וימלאו את האוזן התיכונה ואז יהיה צורך בביצוע ניתוח להשתלת כפתור חדש. לעיתים הגוף דוחה את הכפתור ומתפתחת דלקת באוזן.

טיפול באיירפופר

בטיפול באיירפופר, אין התערבות כירורגית ולא נוגעים בעור התוף. האיירפופר מזרים אוויר בלחץ מבוקר דרך הנחיר לתוך תעלת השמע. האוויר פותח את התעלה החסומה, מאוורר את האוזן התיכונה, מבטל את לחץ הוואקום ומונע הצטברות נוזלים חדשים. בדרך כלל כבר לאחר טיפול הראשון באיירפופר מתרחשת הטבה ניכרת בשמיעה, מכיוון שכאשר נעלם הוואקום עור התוף יכול לחזור למקומו.

יש לבצע שני טיפולים ביום באמצעות האיירפופר למשך שישה שבועות על מנת לאוורר את האוזן התיכונה ולייבש את כל הנוזלים שבה. לאחר הטיפול באיירפופר יש לחזור אל הרופא על מנת לוודא שאכן הנוזלים התייבשו, שהאוזן התיכונה מאווררת כראוי והשמיעה תקינה. לאחר מכן יש להמשיך להשתמש באיירפופר אחת לשבוע כדי לוודא שהתעלה לא נחסמת שוב והנוזלים שבים למלא את פנים האוזן. יש להקפיד על הטיפול במיוחד בחורף. כאשר התעלה תגדל, תתרחב ותגיע לגודל הנורמלי, האיוורור יתבצע דרכה באופן טבעי, ללא צורך בעזרתו של האיירפופר. הגיל הממוצע להתרחבות התעלה הוא גיל 9 -6 שנים. הגאוניות שבפשטות התפעול של האיירפופר מאפשרת אפילו לילדים לעשות זאת בעצמם. מחקרים הראו שיעורי הצלחה של 85 אחוז בקרב משתתפים אשר השתמשו באיירפופר, בעוד שבקבוצת הביקורת שקיבלה טיפול אנטיביוטי ועברה ניתוח כפתורים עמד שיעור ההצלחה על 25 אחוז בלבד. כיום מעדיפים הרופאים להשתמש באיירפופר כפתרון שאינו כירורגי או תרופתי.

אחת לשלושה-ארבעה חודשים יש להגיע לפגישת מעקב אצל הרופא, שיבדוק אם היו לילד זיהומי אוזניים מאז הביקור הקודם והאם קיימת הפרעה בשמיעה. הרופא יבדוק את אוזני הילד על מנת לוודא שאין בהן נוזלים ושמצב עור התוף ועצמות השמע תקין. מדי פעם ניתן לבצע גם בדיקת שמיעה.

 

יתרונות האיירפופר בהתמודדות עם נוזלים באוזניים:

האיירפופר הוא הפתרון היעיל והטוב ביותר להתמודדות עם נוזלים באוזניים. טיפול אנטיביוטי אינו יעיל לאורך זמן, אם בכלל, מפני שהוא מטפל נקודתית רק בדלקת ולא בסיבות שגרמו לה. בנוסף, אנטיביוטיקה אינה מומלצת לשימוש ילדים, ולאורך זמן הגוף מפתח אליה חסינות.

מכשיר האיירפופר מאושר ע"י ה FDA לטיפול במקרים של לחץ שלילי באוזן התיכונה.

הטיפול באיירפופר מתבצע בבית ע"י ההורה או על ידי המטופל עצמו.

בטיפול במכשיר האיירפופר אין צורך להשתמש באטמי אוזניים בזמן רחצה, משום שאיננו מחוררים את עור התוף. במקרים בהם הנוזלים חוזרים (לאחר הפסקת השימוש באיירפופר), ניתן לשוב ולהשתמש באיירפופר על מנת לאוורר את האוזן התיכונה ולייבש שוב את הנוזלים.

האיירפופר יעיל מאוד גם במצבים של שינויי לחץ כגון: כאבים ו/או אוזניים סתומות בטיסות (המראות ונחיתות), צלילה וטיפוס למקומות גבוהים.

הטיפול המוקדם בנוזלים באוזניים בעזרת האיירפופר מונע מהם לגרום לדלקות וכך למעשה מתקבל טיפול אופטימלי נטול סיכונים לחלוטין.

כיצד לטפל וממה כדאי להימנע? טיפות אוזניים? מקלוני אוזניים? הנה כמה המלצות בנושא:

באופן כללי, חשוב להימנע משימוש במקלוני אוזניים באופן שגרתי, לא משנה באיזה גיל. ניקוי האוזן פוגע בהגנה הטבעית שלה. שימוש קבוע במקלונים אלה נוגד את התנועה הטבעית של יציאת ההפרשות מתעלת האוזן החיצונית ועלול לגרום לפקק החוסם את תעלת האוזן. בזמן מחלה, חיטוט בתעלת האוזן עלול לגרום לילד כאבים מיותרים ואף לדלקת באוזן החיצונית, ואינו מסייע בתהליך הריפוי. כאשר מצטברים מים בחלל האוזן, הזיהום עשוי להחמיר. את השעווה שיוצאת מן האוזן כדאי לנקות עם מגבת.

במקרה של דלקת אוזניים באוזן החיצונית, ללא קשר לסיבתה, חשוב לטפל בכאבים מיד עם אבחון המחלה כדי להקל על הילד הסובל. הטיפול כולל שימוש בטיפות אוזניים כמו אוטידין, למשל, אותן מטפטפים דרך אפרכסת האוזן. יש להשכיב את הילד על הצד ולמתוח מעט את אפרכסת האוזן לאחור, על מנת שהטיפות יכנסו אל תוך האוזן. מיד לאחר הטפטוף ניתן לחסום את פתח היציאה במעט צמר גפן למשך מספר דקות.

יש להימנע מעישון בכלל וליד הילדים בפרט – ידוע כי עישון מעלה את השכיחות של דלקות האוזניים, גורם להצטננויות ולדלקות של מערכת הנשימה העליונה.

 

סרטון מידע: ד"ר לאונייד אידלמן וד"ר נתן שלמקוביץ משוחחים על נוזלים באוזניים

________________________

האיירפופר מאושר לשימוש ע"י ה- FDA לטיפול במקרים של לחץ שלילי באוזן התיכונה.

האיירפופר מיוצר ע"י חברת  Summit medical \Micromedics (ארה"ב), המייצרת ציוד לחדרי ניתוח בתחום א.א.ג.